עיצוב אופנה יפני

בסוף המאה ה-20 הושפעה האופנה המערבית רבות מעולם עיצוב האופנה היפני אשר מאופיין בניקיון, אסתטיקה ייחדות ורגישות עצומה. 
איסי מיאקי, ריי קוואקובו ויוג'י ימאמוטו הגדירו מחדש את מושגי היסוד של האופנה, ויצרו שפה שהפכה שגורה בעולם האופנה כולו.
לצידם של הגדולים, נוצר סגנון ה"טכנו קוטור", אשר הובל בידי דור צעיר של מעצבים מהפכניים: ג'ון טקהאשי ,טאו קוריהרה, פומיטו גאנריו, מטוהו, אקירה נאקה, מינה פרהונן ומינטדזיינס. 

4 נושאים המדגישים את הקווים החדשניים המשותפים לעיצוב היפני:
   1. מונוכרום- המעצבים היפניים מרביפ בשימוש בגוונים מונוכרומאטיים, המאפשרים התמקדות בפרטים ובטקסטורות במקום בצבעים ומתחברת לרגישות של האמנות היפנית לאור וצל ולכוחו של הצבע השחור.
   2. חללים ומשחקי נפח- החיבור והניגוד שבין השטוח לנפוח בעיצוב היפני. יצירת חלל בין הבד לגוף הוא ביטוי ל"מה" – מושג יפני המתייחס לעושר האנרגטי שיש בריק שבין אובייקטים.
   3. דקונסטרקציה- פירוק ושילוב גזרות וטכניקות מסורתיות בגזרות עכשוויות.
   4. מנגה ולוליטה- השפעה מדמויות המנגה, סגנון "ההתחפשות" (cosplay) וה"לוליטה" שבולטים באופנת הרחוב הגבוהה ביפן.

 

מעצבים מובילים:

 

איסי מיאקי מהראשונים שהגיעו מיפאן לפריז להגשים את חלום עיצוב הבגדים. באמצע שנות השישים החל לעבוד אצל גיא לרוש, ג'יבנשי וג'אופרנקו בנה בניו יורק. תצוגת היחיד הראשונה שלו הוצגה בפריז ב-1973, ועד 1979 כבר הקים את בית האופנה שלו. מיאקי מתעסק תמיד במרחב בין הגוף לבגד, באתגר ליצור פריט מחתיכת בד אחת ויחידה, ומשלב בין מסורת, עבודות יד, וטכנולוגיה חדשנית.
פיתח את שיטת ה"pleats please" שבה הבד נגזר ונתפר, ואח"כ מהודק בין שכבות נייר ונדחס בחום לצורך יצירת פליסה. התוצאה היא סילואטה חדשנית המאפשרת תנועה רבה.
ב1998 מיאקי פיתח בעזרתם של מעצבים צעירים פרוייקט חדש, דרך מהפכנית לעיצוב וייצור הבגד – תוכנה למכונות אריגה וסריגה, היוצרת מחוט בודד חתיכת בד אחת המותאמת לגיזרה, ללא צורך בחיתוך הבד.

אחת מגדולי המעצבים של זמננו - ריי קוואקובו, בת 67, ייסדה את בית האופנה החתרני "קום דה גרסון". החלה דרכה בשנות ה-60, עבדה כסטייליסטית, וכתוצאה ממחסור בפריטים לטעמה החלה לעצב בעצמה.
כשהציגה לראשונה בפריז ב-1981 את הקולקציה "הירושימה שיק" הפתיעה את כל עולם האופנה המערבי עם הצבעוניות המונוכרומטית, הגזרות הדקונסטרוקטיביות, התיפורים החיצוניים והמראה ה"לא גמור", שהפך במהרה למראה שגור בעיצוב בעולם המערבי.
הפילוסופיה של העיצוב היפני על פי ריי היא שהפנים חשוב הרבה יותר מהחוץ, ובעבודותיה הקונספט מוביל את העיצוב. לא קיימת כפיפות לחוקי האופנה או הטרנדים העכשוויים,ועבודותיה נעות בין הפונקציונאלי ליצירת האומנות. 

היא עוסקת בנושאים במנעד רחב, החל מדמויות קרקס ועד למגבלות רפואיות.
ג'וניה וואטנבה החל דרכו כמתמחה אצל קוואקובו, עבד בתור מעצב טריקו מספר שנים, עד שפתח חברת אופנה משלו תחת חסותה. השפעתה של קוואקובו ניכרת מאוד בעיצוביו המרתקים והרעננים. סגנונו החדשני מכונה "טכנו קוטור" ונחשב לקטינג אדג' של עולם האופנה. הוא לוקח סילואטים מהעבר ויוצר מהם משהו חדש לחלוטין.
וואטנבה מפתח טכניקות דיגום חדשות, ומשתמש בחידושים טכניים בעיצוביו, כמו חומרים עמידים במים או זוהרים בחושך. הוא יוצר שיתופי פעולה רבים עם חברות מסחריות כמו קונברס, נייקי, ליוויס ופרד פרי.
קנזו טקאדה, בן 71, הוא המעצב הראשון שהציג לעולם המערבי את האופנה היפאנית. הוא הקים בית האופנה "קנזו," שנמכר ב1993- לתאגיד הצרפתי  LVMHובשנת 1999 הודיע על פרישתו מבית האופנה. בשנת 2005 עשה הופעה מחודשת כאדריכל פנים והציג את "גוקאן קובו" – "סדנה של חמשת החושים", מותג של כלי שולחן, חפצים ביתיים ורהיטים.
סגננו של קנזו התאפיין בצבעוניות ועליצות עם שילובים לא שגרתיים של צבעים ודגמים  ולא פעם קיבל השראה מרשמי המסעות של קנזו בעולם והייתה מוגדרת כ"השפעות אסייאתיות עם שיק אירופאי".

יוג'י ימאמוטו, בן 68, החל את דרכו בעולם האופנה בתור מעצב בגדים עבור חברות של אימו. בבגרותו עבד בתור מעצב עצמאי, ובשנות ה- 70 פתח את בית האופנה הראשון שלו. תצוגתו הראשונה בפאריז ב1981 הייתה, יחד עם עיצוביה של ריי קוואקובו, מיסודות המהפכה היפאנית בעולם האופנה הפריזאי.
ימאמוטו ידוע ברוח האוונגרד שלו, לעתים קרובות עיצוביו היו רחוקים מהמגמות המקובלות. העיצובים של ימאמוטו הפכו למוכרים דרך שיתופי הפעולה עם מותגי אופנה אחרים, לרבות אדידס, (y-3) הרמס, וMikimoto  דאק מנדרינה, ועם אמנים מז'אנרים שונים, כגון אלטון ג'ון, פלסיבו, טאקשי קיטאנו, פינה באוש וMüller  היינר .
סגנונו של ימאמוטו משלב את הקלאסי המחויט עם דיגום חופשי, את הפאנק, החליפה הכוחנית והקימונו היפאני, ומתייחס ליחסים שבין הבגד, הלובש והמעצב. ימאמוטו אחראי ליצירת מודל חדש של בגדי עבודה לאישה המודרנית, המאפיינים באלגנטיות לצד סקסיות מאופקת, כשמוקדי המשיכה נמצאים דווקא במקומות הלא פונקציונאליים. פלטת הצבעים שלו מתבססת בעיקר על שחור ולבן, עם גיחות טרנדיות של אדום, צהוב וורוד פוקסייה.

הדור הבא 

 

הירויוקי הוריהאטה ומקיקו סקיגוצ'י הם זוג מעצבים צעירים שמנהלים את אחד מבתי האופנה המשפיעים ביפן. חדשנותם באה לידי ביטוי דווקא בחזרתם למסורת היפאנית, הקימונו הוא חלק חשוב מתפיסת העיצוב שלהם – החלוק שמתפרש בדרכים שונות, בחולצות בשמלות ובמעילים, ויוצר מראה הוא נשי ורך, סוג של גיישה מודרנית.
שניהם החלו את דרכם בעולם האופנה כבר בסוף שנות ה-90, ועבדו בבתי האופנה של קוואקובו ויאממוטו כ-5 שנים. לדבריהם למדו המון מבתי האופנה הללו והושפעו כמובן משיטות העבודה המתקדמות, אך הם רואים עצמם בתור מעצבים אינדיבידואלים, עם אג'נדה אישית של שילוב מרתק בין המסורתי לאקטואלי, מעין מראה לתרבות היפאנית העכשווית.


המעצבים אקוטו קאטסוי ונאו יאגי סיימו את לימודיהם בסנטרל סיינט מרטינז קולג', חזרו ליפן וייסדו את הלייבל  "מינט דזיין". שני המעצבים מתייחסים לעיצוב הבגדים בתור עיצוב מוצר, שואפים לעצב מוצרים שיתאימו לצרכים הפונקציונאליים אך גם יעשירו אותם. הם משתמשים בהדפסים ותחרות, בשילוב עם גזרות מעולם בגדי הגברים המגולמות בבדים רכים ונשפכים. קולקצית הנשים הראשונה שלהם הוצגה ב-2003 בטוקיו, ומאז השיקו ליין לבגדי ילדים וזכו בפרסים יוקרתיים.


ג'ון טקהאשי - בעל הלייבל המוצלח והאוונגרדי "אנדרקובר" (”Undercover”). טקהאשי החל את לימודי האופנה כשהיה בן 18, ומהר מאוד, כבר ב-94', הוא העלה את תצוגת האופנה הראשונה שלו בטוקיו. לאחר שצבר הערכה רבה בקרב בני ארצו, הציג ב-2002 בפריז, ומאז נחשב לממשיך דרכם האולטימטיבי של המעצבים היפאניים האגדיים כמו קוואקובו וימאמוטו.


עבודותיו של טקהאשי עמוסות סממנים יפניים, ומושפעות מתפיסות של ה"וואבי סאבי" (מציאת היופי בחוסר השלמות). הוא מתעמת עם מושגי היופי הקונבנציונאליים, אוהב להציג את הצדדים הבהירים והאפלים של החיים גם יחד, את המקאברי האורב מאחורי היופי, את התפיסה שבכל אחד חבוי משהו מעוות.
מצד שני הוא מושפע מאוד מתרבות המערב. הוא אוהד פאנק מושבע וחבר בלהקת רוק, והתוודע לאופנה דרך עיצוביה המוקדמים של וויויאן ווסטווד, יצר שיתופי פעולה עם פטי סמית, והושפע מהאסתטיקה של להקת הפאנק האגדית ג'וי דוויז'ן. בעיצוביו המוקדמים התעסק בדקונסטרקטיביזם בעל סממני פאנק – מכנסי ג'ינס ושמלות העשויים מטלאי בד דנים קטנים, עד 2,000 טלאים בבגד תפורים ביד. בהמשך הפכו עיצוביו לרכים יותר ופונקציונאליים יותר, מינימליסטיים, עם אסתטיקה גבוהה ותפירה מושלמת. השילוב בין הסגנונות המערביים והמזרחיים יוצר קולקציות חדשניות ומעניינות, שיקוף מצוין לעולם הפוסט-מודרני שבו כל אלמנט יכול להתקיים בהרמוניה עם אלמנט אחר, גם אם במקורם הם רחוקים מאוד.

 

סרטון הסוקר תערוכה של 30 שנות אופנה יפנית:

 

02-6733773

מאז 1988

סטודיו A, יד חרוצים 18 תלפיות, ירושלים. קניון האחים ישראל, קומה עליונה.

שלוחת פסגת זאב: יצחק טוניק 23

טלפון: 02-6733773